מבוא:

• א. בית המשפט הגבוה לצדק- בראשי תיבות בג”ץ. אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון בישראל, אשר סמכויותיו ודרכי פעולתו הם בין מאפייניה הייחודיים של שיטת המפשט בישראל. בשבתו כבג”ץ דן בית המשפט בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ו/או גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בית המשפט מוסמך לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק, ואשר אינו בסמכותו של בית משפט אחר. כללי הדיון בבג”ץ מוסדרים על פי תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ”ד-1984, ועוצבו בפסיקות בג”ץ לאורך השנים.
• ב. בית המשפט לעניינים מנהליים- בתי המשפט לעניינים מנהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש”ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) לדון בעניינים מנהליים אשר נדונו בעבר בבג”צ.

סמכות בית המשפט המנהלי:

לבית המשפט המנהלי סמכות לדון בעניינים מנהליים ספציפיים שנקבעו בחוק בתי הדין המנהליים. סעיף 2 לחוק מגדיר עניינים מנהליים כסכסוך בין רשות מנהלית לבין הפרט. סעיף 5 לחוק מגדיר את הנושאים בהם מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מנהליים כדלקמן:

• עתירה מנהלית– עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק, בין היתר, כגון: ארנונה, חינוך, רישוי עסקים, רשויות מקומיות וכיו”ב- עתירות אלו מכונות ” בג”צונים.
• ערעור מנהלי– ערעור המנוי בתוספת השנייה לחוק, בין היתר, כגון ערעור על החלטה של רשם האגודות השיתופיות, ועדת ערר בעניין היטל ביוב, החלטות מסוימות לפי חוק התכנון והבניה וכיו”ב.
• תובענה מנהלית– תובענה לסעד אזרחי שעילתה עניין מנהלי המנוי בתוספת השלישית לחוק. בפועל, כיום העילה היחידה המופיעה היא תובענה לפיצויים שעילתה במכרז ציבורי.
• עניין מנהלי שנקבע בחוק אחר.

כל עניין מנהלי, שאינו עונה לנושאים אלו, נדון בבג”ץ מכוח סמכותו השיורית. כמו כן, רשאי בית המשפט לעניינים מנהליים להעביר לבג”ץ כל עניין הנראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת, כאשר סדרי הדין והסעדים הם כמו בבג”ץ.

מלבד “עניינים מנהליים”, בית המשפט לעניינים מנהליים דן גם בתביעת פיצוי כספי מהמדינה, בתחומים שייקבעו בידי שר המשפטים. עד היום נקבעו שני תחומים בהם ניתן לתבוע פיצוי כספי מהמדינה בבית משפט לעניינים מנהליים: (1) קיפוח במכרז. (2) תובענה ייצוגית בשל גבייה שלא כדין (תובענה מנהלית).

סמכות בג”ץ:

סמכויותיו של בג”ץ מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה, בסעיף 15(ג) ו- (ד), כדלקמן:

(ג) בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

(ד) מבלי לפגוע בכלליות ההוראות שבסעיף קטן (ג), מוסמך בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק –

(1)  לתת צווים על שחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין;

(2)  לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;

(3)  לתת צווים לבתי משפט, לבתי דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין-שיפוטיות על פי דין;

(4) לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בעניין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בעניין פלוני שלא לפי סמכותם;

בית המשפט העליון מהווה ערכאת ערעור על החלטות של בתי משפט נמוכים ממנו בהיררכיה של בתי המשפט, אך אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות של בתי דין מחוץ להיררכיה זו, כגון: בית הדין הרבני ועל חלק מהחלטות בית הדין לעבודה. עם זאת, ניתן לעתור לבג”ץ על החלטות של בתי דין אלה, כאשר נפל בהן פגם מהותי, אשר הופך אותן לבלתי סבירות בעליל. במקרים המעטים יחסית שבהם דן בג”ץ לגופן של עתירות אלה, קורה לעיתים שהוא הופך על פיה את החלטת בית הדין.

סיכום:

עורכת הדין לורה מקסיק עוסקת, הן בעתירות מנהליות והן בעתירות לבג”ץ, והנה בעלת ניסיון של למעלה מ- 20 שנה בתחום.

לאור כל הקריטריונים ותנאי הסף הדרושים להגשת עתירה לבג”ץ עולה כי על העותר לנהוג בזהירות יתרה, לקבל הכוונה וייעוץ משפטי כראוי ולהיות מיוצג על ידי עורך דין הבקיא ומנוסה בתחום, שכן אי קיומם של תנאי הסף כאמור ו/או אחד מאלה, עשויים להוביל לדחיית העתירה על ידי בג”צ ובכך לשלול קבלת הסעד לעותר ועשיית צדק, אף אם סיבות העותר להגשת העתירה היו מוצדקות.

משרדינו הינו בעל וותק של שנים רבות כאמור בתחום העתירות המנהליות והעתירות לבג”ץ. אנו מגישים מגוון רחב של עתירות מנהליות ועתירות לבג”ץ מטעם גופים שונים, כגון: חברות וכן עותרים יחידים בעתירות כנגד הרשויות השונות, משרדה הממשלה וכיו”ב. משרדינו יסייע לכם עוד בשלב ראשוני לבחון את הזכאות להגשת עתירה מנהלית, וכן את קיומם של תנאי הסף להגשת עתירה לבג”ץ, מתחילת ההליך ועד סופו, עם ליווי אישי צמוד.