מבוא:

עורכת הדין לורה מקסיק ומשרדה מטפלים כבר שנים רבות, תוך התמחות עיקרית, בנושא זכויות האדם ובין היתר, קבלת אזרחות ישראלית, על כל גווניה.

משרד עורכי הדין לורה מקסיק רכש מומחיות מיוחדת וניסיון רב בהגשת עתירות משפטיות בפני בתי המשפט הדנים בכל הסוגיות הקשורות באזרחות ישראלית. המשרד מטפל בסירוב המדינה ו/או הגוף הממונה המחליט על מתן האזרחות דרך ניהול הליך משפטי ונלחם מטעמו של כל מבקש ומבקש על זכויותיו לקבלת אזרחות הניתנות לו על פי דין.

חוק האזרחות, התשי”ב-1952 קובע מהם התנאים לקבלת מעמד האזרחות במדינת ישראל. ישראל מעניקה את האזרחות לפי שיטת דין הדם, קרי- האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה. בנוסף, מעניקה ישראל את האזרחות גם לפי שיטת דין הקרקע, קרי, אם אדם נולד בטריטוריה של המדינה, הוא זוכה לאזרחותה.

זכויות וחובות אזרחיות:

זכויות אזרחיות-

• זכויות פוליטיות: הזכות לבחור (החל מגיל 18) ולהיבחר לכנסת (החל מגיל 21). זכות זו מוענקת רק למי שהוא גם אזרח וגם תושב קבע בישראל.
• הזכות לקבל דרכון ישראלי ולעשות בו שימוש חוקי.
• הזכות לצאת מהמדינה ולחזור אליה בכל עת (זכות זו מוגבלת לפעמים בצווים מיוחדים).

זכויות וחובות נוספות, כגון זכות עבודה בישראל, הקלות והחמרות בתשלום מיסים, חובת תשלום דמי ביטוח לאומי והזכות לקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות ועוד, ניתנות לכל מי שהוא תושב קבע בישראל, גם אם אינו אזרח. תושב קבע עלול לאבד את מעמדו אם הוא מעתיק את מקום מגוריו אל מחוץ לישראל, בניגוד לאזרח שיכול לחזור ולשבת בגבולות המדינה בכל עת.

חובות אזרחיות-

כמעט כל החובות האזרחיות מוטלות באופן שווה על כל תושבי הקבע במדינת ישראל, בין אם הם אזרחים ובין אם לא.

חובה המוטלת על אזרחים בלבד היא הצגת דרכון ישראלי, או תעודת מעבר ישראלית, בכל כניסה לישראל ויציאה ממנה (תושב קבע שאינו אזרח ממילא אינו רשאי לקבל דרכון ישראלי).

שירות צבאי הוא חובה המוטלת על כלל תושבי הקבע, למעט ערבים, תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ובנות המצהירות שהן דתיות. אולם מקפידים יותר על שירותם של אזרחים.

אזרח ישראלי חייב להימנע מסיוע לארגון או מדינה המוגדרים כאויבי מדינת ישראל, שיתוף פעולה כזה הוא אחת העילות לשלילת האזרחות, לפי החלטת בית המשפט המנהלי לבקשת שר הפנים, בנוסף להיותו עבירה פלילית.

הזכאות לאזרחות ישראלית:

חוק האזרחות (1952) קובע שישה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית:

1. מכוח שבות– חוק השבות (1950) קובע שכל אדם יהודי זכאי לעלות ארצה, כשהעלייה ארצה תהיה על-פי אשרת עולה. אשרת עולה זו הופכת באופן אוטומטי- כמעט לאזרחות ישראלית. כמו כן, בן זוגו של יהודי או צאצא של יהודי (עד דור שלישי) ייהנו מחוק השבות, ובהתאם – מאזרחות ישראלית.

המחוקק בחר ליצור הבחנה ברורה בין חוק השבות, שמעניק את הזכות להגר (לעלות) למדינה וכן אשרת עולה, לבין חוק האזרחות, שמעניק אזרחות ישראלית, בהתבסס על

אשרת עולה. במילים אחרות, אין חוק השבות לבדו מעניק אזרחות ישראלית. יש הבדל בין אזרח ישראלי שחי בחו”ל לבין אדם ממוצא יהודי שזכאי לעלות לארץ לפי חוק השבות. אדם ממוצא יהודי צריך להגיש בקשה לעלות ארצה, בקשה שמאושרת אם הוא אכן זכאי לכך, אך עשויה להידחות במקרים נדירים (אם יש לאדם עבר פלילי או אם הוא חולה במחלה מידבקת ומסוכנת). אזרח ישראלי יכול להיכנס לישראל בכל עת ללא הגבלה (למעט מס מיוחד שעליו לשלם, אם לא הקפיד להסדיר את תשלומי המיסים בעת היעדרותו).

1. מכוח ישיבה בארץ- סעיף זה מיועד ללא-יהודים (ערבים, דרוזים, בדואים ועוד) שהיו נתיני המנדט הבריטי על ארץ-ישראל וישבו בתחומי מדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות. לפי סעיף זה ניתנת להם אזרחות ישראלית מלאה. על מנת לקבוע אילו אנשים זכאים לאזרחות מכוח סעיף זה, ערכה המדינה בשנת 1949 מרשם אוכלוסין. אך במרשם נתגלו בעיות, ולכן נערך מרשם אוכלוסין נוסף בשנות ה- 80, והחוק הורחב כך שיכלול גם את אלו שלא נרשמו במרשם האוכלוסין מ-1949.
2. מכוח לידה- אדם שהוריו – שניהם או אחד מהם – ישראלים, זכאי לאזרחות ישראלית, כל עוד הוא נולד בישראל. אם אדם זה ייוולד מחוץ לישראל, הוא עדיין יהיה זכאי לאזרחות ישראלית, אך אם יוליד ילדים מחוץ לישראל, ילדיו לא יהיו זכאים לאזרחות ישראלית.
3. מכוח לידה וישיבה בארץ- סעיף זה הוא סעיף ספציפי, שבא לפתור בעיה מיוחדת של תושבי ישראל שנולדו לאחר קום המדינה, והם חסרי אזרחות כלשהי. כדי לקבל אזרחות מכוח סעיף זה, על המבקש לעמוד במספר תנאים, כפי שנקבע בחוק: “מי שנולד אחרי הקמת המדינה במקום שהיה שטח ישראל ביום לידתו, ולא הייתה לו מעולם שום אזרחות, יהיה לאזרח ישראלי, אם ביקש זאת בתקופה שבין יום הולדתו ה-18 לבין יום הולדתו ה-21, ואם היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו”.
4. מכוח התאזרחות– אדם המעוניין להפוך לאזרח ישראלי, אך אינו זכאי לכך לפי אף אחד מהקריטריונים, יכול לפנות למשרד הפנים ולבקש אזרחות, אולם עליו לעמוד במספר תנאים:

• נמצא בישראל.
• היה בישראל שלוש שנים, מתוך תקופה של חמש שנים שקדמה להגשת הבקשה.
• זכאי לתושבות קבע.
• השתקע בישראל, או שיש בדעתו להשתקע.
• יודע ידיעת-מה את השפה העברית.
• ויתר על אזרחותו הקודמת, או הוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה אזרח ישראלי.

עם זאת, גם אם האדם המבקש עומד בכל התנאים הללו, עדיין הענקת האזרחות נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. עד כה, מדיניות משרד הפנים היא לסרב לבקשת אזרחות על-פי סעיף זה, מתוך מטרה לשמור על רוב יהודי בישראל.

1. מכוח הענקה- לשר הפנים ניתנת הסמכות והיכולת להעניק אזרחות ישראלית לאנשים שהמדינה חפצה ביקרם, כגון חסידי אומות העולם, הדרוזים שלחמו לצד ההגנה במלחמת העצמאות, אנשי מדע, רוח, ספורט ועוד. סעיף זה מתייחס בעיקר ללא-יהודים, שלא יכולים לקבל אזרחות מכוח סעיף אחר. על פי אמנות בינלאומיות המבטיחות את חופש הנישואין ואיחוד משפחות – על מדינת ישראל לפעול כדי להסדיר את מעמדם של זרים הנישאים לישראלים. כשמדובר ביהודים בעלי אזרחות זרה, מחילים עליהם ממילא את חוק השבות. כשמדובר בלא-יהודים, עליהם להסדיר את מעמדם במסגרת ההליך המדורג. עם זאת, חוק מיוחד אוסר הענקת אזרחות לאזרח מדינת אויב שנישא לאזרחית ישראל.

על כל המבקש לקבל אזרחות ישראלית להצהיר נאמנות על פי הנוסח הבא: “אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל“.

משרדה של עורכת הדין לורה מקסיק נלחם את מלחמתו המשפטית יחדיו עם האנשים שקופחו וטרם קיבלו את זכויותיהם לקבלת אזרחות ישראלית, תוך הבחנה נדרשת בין כל עילה ועילה למתן האזרחות ותוך הבנה רבת שנים כי כל הליך הינו סיפור חיים בפני עצמו, אשר דורש פתרונות מיוחדים.

ביטול אזרחות ישראלית:

ישנם מקרים שבהם יכולה המדינה ליזום ביטול אזרחותו של אזרח ישראל. סעיף 11 לחוק האזרחות, כפי שתוקן באוגוסט 2008, קובע שתי סיבות לביטול האזרחות ביוזמת המדינה:

• האזרחות ניתנה על יסוד פרטים כוזבים, דהיינו- על סמך מסמכים מזויפים שהקנו לו זכאות לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות או על יסוד נישואין פיקטיביים לאזרח ישראלי או לזכאי שבות. בג”ץ קבע שהסתרת העובדה שמקבל אזרחות ישראלית על סמך נישואין עם בת זוג ישראלית לא ניהל משק בית משותף עם בת זוגו בתקופה שלפני קבלת האזרחות היא עילה סבירה לביטול האזרחות.

• האזרח עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה. התיקון לחוק הגדיר “הפרת אמונים למדינת ישראל” כמעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול חמור לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין, או רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינת אויב (לפי רשימה) או בשטח רצועת עזה. לפי התיקון, לא ניתן לבטל את האזרחות במקרה זה אם בשל כך האזרח יישאר חסר אזרחות אחרת, ואם הוא יישאר חסר אזרחות – אז יינתן לו רישיון לישיבה בישראל; אך נקבעה חזקה לפיה מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, לא יישאר חסר כל אזרחות.

עד התיקון לחוק, הסמכות לשלילת אזרחות הייתה בידי שר הפנים. החל מאוגוסט 2008 בו חל התיקון לחוק והקציב את הזמן בו שר הפנים יכול לשלול אזרחות בגלל מתן פרטים כוזבים לשלוש שנים, ולאחר מכן שלילת האזרחות היא בסמכות בית משפט לעניינים מנהליים, לפי בקשת שר הפנים באישור היועץ המשפטי לממשלה. הליך זה חל גם על כל בקשה לביטול אזרחות בגלל הפרת אמונים למדינה.

אזרח ישראלי, המעוניין לוותר על אזרחותו, יכול לפנות לשר הפנים בכתב ולבקש זאת, אולם ההחלטה הסופית בעניין היא של שר הפנים, והוא יכול גם לסרב לבקשה, לפי שיקול דעתו. מדיניות משרד הפנים עד כה מקשה על המבקשים לוותר על אזרחותם, ודורשת מהם, בין היתר, להוכיח שהם חיים זמן רב מחוץ למדינת ישראל.

בין השנים 1980 – 2008 קבע החוק שאזרח ישראלי היוצא מישראל שלא כדין למדינת אויב, או רוכש את אזרחותה, יראוהו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית, והיא תתבטל מיום צאתו את ישראל. ישראלים שבקשו להגר למדינת אויב, נדרשו לוותר על אזרחותם הישראלית.

במרץ 2011  אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק האזרחות ובו נוספה האפשרות של ביטול אזרחות מטעמי הפרת אמונים למדינה כעונש בהליך פלילי על מעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין (אותם סעיפים המאפשרים הגשת בקשה לבית משפט לעניינים מינהליים, בתוספת מספר סעיפים נוספים), וזאת לפי בקשת שר הפנים באישור היועץ המשפטי לממשלה, שתוגש לבית המשפט הדן בעבירה. הסייגים על שלילת אזרחותו של אדם שיישאר בשל כך חסר אזרחות חלים גם במקרה זה.

אזרחות כפולה:

חוק האזרחות קובע כי לעניין חוקי מדינת ישראל רואים אזרח ישראל שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל. פירוש הדבר הוא, כי אזרח ישראלי רשאי להיות בעל אזרחות אחת נוספת או יותר (אזרחות כפולה), וכי הוא ייחשב כאזרח ישראל לכל דבר ועניין, וכאזרח ישראלי בלבד, ככל שלאזרחות הישראלית קיימת נַפְקוּת (רלוונטיוּת) מבחינת החוק הישראלי.

גם לעניין כניסה לישראל, שהייה בה ועבודה במדינה, נחשב אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ כאזרח ישראל לכל דבר ועניין. לפיכך, הוא רשאי להיכנס לישראל ללא צורך באשרה, לשהות בה לפי ראות עיניו, לעסוק בכל מקצוע או משלח יד ולעבוד אצל כל מעסיק.

חריג להיתר החזקת אזרחות כפולה נקבע בתיקון לחוק יסוד: הכנסת משנת ה’תשנ”ו ולפיו חבר הכנסת אינו רשאי להצהיר אמונים אלא אם פעל להסרת אזרחותו הנוספת, אם הדבר אפשרי לפי חוקי אותה מדינה. וכן נקבע בסעיף 6(ד) לחוק יסוד: הממשלה לעניין שר.

לסיכום, חשוב לציין כי בתחום מתן האזרחות, עזרה משפטית חשובה ביותר כבר בשלבים הראשונים של הגשת הבקשה. מדובר בהליך בירוקרטי ומשפטי ארוך ולעיתים אף מייגע, על כן יד המומחה המכוונת תחסוך בדרך כלל טעויות רבות שבדרך ותמנע טעויות ואי הבנות העלולות לעלות ביוקר מבחינת תוצאות ההליך.

עורכת דין לורה מקסיק ומשרדה תמיד מוכנים להעניק ייעוץ ראשוני בכל הנושאים הקשורים לקבלת אזרחות ישראלית על גווניה ותוך התייעצות לכוון את המבקש על המשך פעילותו.