דיני משפחה הינם כינוי כולל לענף המשפטי, אשר בהתאם למיון המקובל בתורת המשפטים כולל בחובו את ענייני המעמד האישי, קרי- יוחסין, הורות, נישואים וגירושים, וכן את הגדרת הזכויות והחובות הנובעים מן המעמד האישי.

דיני משפחה הינו תחום רחב ומורכב מאוד ועל כן נדרשים ידע, ניסיון והתמקצעות ספציפית מעורך הדין המטפל. מורכבותו נובעת מעצם היותו תחום משפטי המלווה בין היתר באמוציות, משברים נפשיים, כלכליים ועוד, אותם חווים הצדדים בעת הסכסוך, ולעיתים במודע או שלא במודע, משפיעים על אופן קבלת ההחלטות.

בתחום דיני המשפחה, לרוב ההליכים מתמשכים ומתארכים זמן רב, ולעיתים אף “מתעוררים לחיים” גם לאחר שהצדדים היו בטוחים שהגיעו לסיומם. 

על כל אחד מהצדדים בהליך להיות מלווה בעורך דין המתמקצע בתחום, על מנת לסיימו בדרך המהירה והטובה ביותר עבור כל צד, ומבלי שתיפגענה זכויותיו ו/או חובותיו של מי מהצדדים.

נושאים עיקריים בתחום דיני משפחה:

• נישואים ותוקפם.
• מוסדות מקבילים למוסד הנישואים, כגון: ידועים בציבור.
• עניינם הקודמים לנישואים- הפרת הבטחת נישואים, הסכם ממן.
• חובות וזכויות הצדדים מתוקף הנישואים.
• עניינים המתרחשים במהלך הנישואים, כגון: מזונות, הסדרי רכוש, מניעת אלימות במשפחה ועוד.
• סיום קשר הנישואים ותוצאותיו- גירושים, מדור, משמורת, הסדרי ראיה, מזונות, חלוקת רכוש משותף.
• הורות, יצירתה ותוצאותיה- לרבות אפוטרופסות, הכרה באבהות, אימוץ, פונדקאות.
• בישראל, מסווגים גם ענייני ירושה כענייני המעמד האישי.

הדין המקובל בתחום דיני המשפחה:

הדין המהותי הנוהג בענייני המשפחה הוא לעיתים הדין הדתי, ולעיתים הדין האזרחי- תלוי בשיטת המשפט הנוהגת במדינה ובנסיבות העניין.

בישראל, קובע החוק כי הסמכות הבלעדית בענייני המעמד האישי, דהיינו- נישואין וגירושין, נתונה לבית הדין הדתי, דוגמת המשפט העברי או השריעה, בהתאם לעדה הדתית אליה משתייכים בני הזוג. באופן דומה, גם במדינות ערב למשל קיימת שיטה זו, אשר מקורה בתקנות מתקופת האימפריה העות’מאנית, לפיהן דיני המשפחה נקבעים לפי הקהילה הדתית (אומה/עדה) אליה משתייכים הצדדים.

ואולם, לקביעה זו מספר יוצאי דופן. לדוגמא: חלוקת הרכוש בעת גירושין נעשית על פי החוק באופן שווה, בניגוד, למשל, למשפט העברי. ודוק- עוד קובע החוק בישראל, כי הן בתי הדין הרבניים והן בתי המשפט לענייני משפחה מורשים לדון הדין משפחה, על פי הדין הדתי. אומנם, הסמכות לדון בתיק מסוים נתונה לערכאה בה החל התיק.

לפיכך, פעמים רבות מתקיים מרוץ סמכויות בין הצדדים לסכסוך- דהיינו, כל אחד מבני הזוג ממהר לפתוח תיק בערכאה הנוחה לו, על מנת שכל הדיון יימשך בה.

בחוק הישראלי ישנם מספר מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהנחות היסוד עליהן הושתת החוק, כגון: ביסוס הדין הדתי בדיני משפחה. במקרה בו בני הזוג אינם בני אותה דת, או כאשר אינם משתייכים לאף עדה דתית, עשוי להתעורר קושי הרב בפתרון הסכסוך ביניהם. 

בשנת 1995 נחקק בישראל חוק בית המשפט לענייני משפחה וכפועל יוצא מכך הוקדם בית משפט לענייני משפחה אשר דן בתחום זה בלבד.

מאפייניו העיקריים של בית משפט זה הינם כדלקמן:

• שופטים המכירים היטב את התחום ובקיאים בו.
• פרוצדורה המאפשרת גמישות ורגישות למורכבות התחום.
• יחידת סיוע הכוללת פסיכולוגים ועובדים סוציאליים המסייעים לבית המשפט בכלל ולצדדים המתדיינים בו בפרט.

עם זאת, סמכות הדיון של בית המשפט לענייני משפחה בישראל רחבה מאוד וכוללת לא רק סכסוכים בין בני זוג, אלא כל סכסוך שהוא בין בני משפחה, בנוסף לסמכות בכל התחומים המסורתיים הנמנים בענייני משפחה. כך למשל, גם סכסוך כספי בין אחים יידון בפני בית משפט זה ולא בפני ערכאה רגילה, על אף שמבחינה מהותית אינו שונה מסכסוך כספי בין צדדים שאין ביניהם קרבה משפחתית.

לסיכום, נדגיש שוב את חשיבות ההחלטה של כל אחד מהצדדים להיות מיוצג על ידי עורך דין אשר מתמקצע ובקיא בתחום דיני משפחה, ובשל מרוץ הסמכויות כאמור חשיבות הייצוג אף גוברת, שכן עורך הדין המייצג חייב לפעול במהירות על מנת שההליך יידון בערכאה הטובה והנוחה ביותר עבור הלקוח אותו מייצג.

לצערנו הרב, לעיתים קורה שאחד הצדדים פועל על דעתו או מקבל ייעוץ משפטי שגוי והדבר עשוי להשפיע קשות על ההליך ותוצאותיו כלפי אותו צד.

ייצוג משפטי ראוי ונכון יוביל לסיום ההליך בצורה הטובה והיעילה ביותר עבור שני הצדדים לסכסוך, ימנע מהצדדים להתדיין באריכות יתר, יסייע להפחתת האמוציות והמשברים ביניהם, לעיתים אף יוכל לרכך הסכסוך באמצעות עורכי הדין והחשוב מכל, במידה ולצדדים ילדים משותפים, הדבר יקל גם עליהם, שלרוב נקלעים לעימות בעל כורחם וכתוצאה מכך נגרמים להם נזקים רבים, אשר משפיעים על עתידם.